<h1>ארחות חיים דין אותו ואת בנו סימן א'</h1>
<h2>דף עד.</h2>
ומותר לשחוט המעוברת עובר ירך אמו הוא ואם יצא העובר חי אחר שחיטה והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שחט אינו לוקה.
<h2>דף עח.</h2>
ואין איסור זה נוהג אלא בבהמה טהורה בשור ושה שהוא פרה ובנה או כבשה ובנה או עז ובנה. נוהג בכלאים אם האם מן המינין האלו ואפילו היה זכר משאר המינים הטהורים.
[אותו ואת בנו] אסור לשחוט מן התורה וכן בנו ואותו ואין חייבין אלא על שחיטת השני ואם שחט האחד ובא חבירו ושחט השני השני חייב. ושנים שלקחו שתי בהמות זה האם וזה הבת הלוקח ראשון שוחט ראשון והשני ממתין עד למחר.
וכל איסורי אותו ואת בנו אינו אלא לחייב השוחט אבל הבשר מותר לעולם באכילה אחר שנשחטה כראוי אפילו בו ביום לדעת הר"ם במז"ל אבל רב אחא אוסר הבשר עד הלילה דומיא דמעשה שבת בשוגג דבו ביום אסור לכולי עלמא ובמוצאי שבת מותר אפילו לדידיה.
<h2>דף עח:</h2>
ואינו נוהג אלא בנקבות שודאי היא אם הבן אבל לא בזכרים לפי שאין הדבר ידוע אם הוא אביו ואפילו ידוע בודאי ספק אם נוהג בזכרים. והר"ף ז"ל כתב ונוהג בזכרים ובנקבות והר"י מקורביל ז"ל כתב מספקא לן אם חוששין לזרע האב ואם אנו מכירין האב אסור לשוחטו אחר הבן ולא הבן אחר האב אבל אינו לוקה.
<h2>דף פא:</h2>
ואין האיסור אלא לשחטן אבל שחט האחד ונחר השני או ששחט האחד ונתנבלה בידו ואחר כך שחט את השני פטור וכן הדין אם שחט האם גוי שמותר לישראל לשחוט הבת לאלתר.
<h2>דף פב.</h2>
השוחט את הפרה ואח"כ שחט שני בניה לוקה שתים. שחט שני בניה ואח"כ שחט את האם אינו לוקה אלא אחת. שחטה ואת בתה ואת בת בתה לוקה שתים. שחטה ובן בתה ואחר כך שחט את בתה אינו לוקה אלא אחת.
<h2>דף פג.</h2>
ובארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט. בתה מכרתי לשחוט. ואלו הן ערב י"ט האחרון של חג. וערב י"ט [הראשון] של פסח. וערב עצרת וערב ר"ה. וכתב הרשב"א ז"ל שאין הלוקח צריך לשאול כלל אלא [כל] כמה שאין המוכר מודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע (אע"פ שאין הגוי מודיעו) ע"כ.
והטעם באלו הזמנים לפי שהדבר ידוע בזמנים אלו הלוקח דעתו לשחוט. ואם לא הודיעו שכבר מכר אחרת מתחלה לשחוט. זה השני לא ירגיש כלל וישחוט ונמצא שזה המוכר לא הודיעו ועובר משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט י"ד) כי באמת ארבעה פרקים אלו כל העם מרבין בשמחה ערב יום טוב האחרון של חג להראות שהוא רגל חשוב וחביב בפני עצמו. ועוד משום דאמרינן (חגיגה ט' ע"א) מי שלא חג ביום טוב האחרון של חג שוב אינו חוגג והיה דרכן להרבות בשמחה. וערב יום טוב של פסח משום חגיגת י"ד שהיה הפסח נאכל על השבע. וערב עצרת משום מתן תורה. וערב ר"ה לסימן טוב לכל השנה כדאמרינן (הוריות י"ב ע"א) סימנא מילתא היא.
ואם ימכור יום או יומים לפני אלו הימים אינו צריך להודיע ואפילו ימכור שתיהן ביום א'. והר"ם במז"ל כתב שאם יש ריוח ביום שאינו צריך להודיעו. שכך כתב וז"ל בד"א בשראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו שמא לא ישחוט עד למחר והגיה עליו הראב"ד ז"ל על זה. ודעת הר"י מקורביל ז"ל [כמו הרמב"ם ז"ל וכן דעת הר"ף ז"ל אלא שכתב וצ"ע בחולין וכתב הר"י מקורביל ז"ל] אבל המוכר האם לחתן והבת לכלה אע"פ שיש ריוח ביום צריך להודיעו כי באמת בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כיצד הרי ששחט האחד בתחלת ליל ראשון לא ישחוט השני עד תחלת ליל יום שני [ואם] שחטו בסוף יום ראשון קודם בין השמשות שוחט (את) השני בתחלת ליל יום שני. (שחטו) שחט הראשון בין השמשות של יום שני לא ישחוט השני עד יום שלישי ואם שחט ביום שני אינו לוקה.
